קו לבריאות - הפרעות שינה

במקום להרגיש שביעות רצון עצמית מה"ביצועים המדהימים" שלה, דעתה של אמה נדדה לנושא הגדול יותר שעל הפרק כאן: 

מה קורה לילדים?

מעטים חולקים על כך ש-ADHD הקלאסית, המוערכת היסטורית כמשפיעה על 5% מהילדים, היא לקות לגיטימית המונעת הצלחה בלימודים, בעבודה ובחיים האישיים. טיפול תרופתי משכך לעיתים קרובות את האימפולסיביות החמורה ואת חוסר היכולת להתרכז.

אך ההפרעה הזו היא כעת האבחנה ארוכת הטווח השנייה בשכיחותה הנעשית בילדים, בפיגור רק אחרי אסטמה וגם זה בדוחק. ממש עליה מטאורית של כוכב.

חקר NIMH אורכי, היחיד מסוגו, הראה כי לאחר ירידה ראשונית בתסמיני ADHD, לאחר שלוש שנים, חלה הידרדרות בקבוצה המטופלת, ובשנה השישית, תסמיני קשב והתנהגות הפכו גרועים יותר יחד עם ירידה בתפקוד מאשר אצל אלו שלא נטלו תרופות.

למרות הטענות שתופעות הלוואי הן "בדרך כלל קלות", הנתונים שנצברו על ידי הפסיכיאטר ד"ר פיטר ברגין הוכיחו את ההיפך. הוא מצטט מחקרים המוכיחים:

טיקים מוטוריים וקוליים

התמכרות, גמילה וריבאונד

דיכוי גדילה

נזקי לב וכלי דם

מאניה, אובדנות, פסיכוזה

פסיכיאטריה מתועשת היא כמו ואקום שצורך כמה שיותר מהאוכלוסיה שלנו, היא חשופה במיוחד לשחיתות בתעשייה בגלל האופי הסובייקטיבי ביותר, הלא ביולוגי והמאוד האימפרסיוניסטי של קריטריונים אבחנתיים.

הבעיה בפסיכיאטריה היא שאנו משתמשים במחקרים קצרי טווח בתווית פתוחה (Open Label) כדי להצדיק טיפולים לכל החיים. נראה ש״מדע הרפואה״ איבד כל יכולת להעריך את מהלך טבעי של מחלה ולכן גם את הנטל המצטבר של תופעות לוואי. 

אבל יש דרך אחרת:

להתחיל להקשיב לעצמינו במקום לשרשרת ההפחדות והלחץ הסביבתי. ללמוד מה הגוף מבקש, מה המוח צריך ולמה התודעה קוראת.